מירי בבי מספרת לנו על הרגלי הריצה שלה: אני רצה, פשוט רצה, לא מודדת זמנים, כן מודדת דופק (אני חייבת, בגלל בעיה רפואית). אין לי זמן מטרה, אני פשוט נהנית לרוץ, מתמידה באהבה הגדולה שלי 4 שנים. אני פוגשת עוד מאוהבי ריצה כמוני במירוצים: עד כה רצתי במרתון תל-אביב, ירושלים ומצדה. בגלל הבעיה הרפואית שלי,
אני רוקדת פעם בשבוע. שיעור הריקוד מורכב מכמה חלקים: חימום, שירים בכל מיני סגנונות ורוטינות קבועות של תנועה. סגנון הריקוד מאפשר לנוע עם הגוף וממש להשתחרר. אני מתייצבת לשיעור, ודואגת שלא לפספס אותו, ויהי מה, בכל יום חמישי בבוקר. איזו מוזיקה אני רוקדת? היפ הופ אפריקאי, בוליווד, מודרני. יש עשרה סגנונות שונים בשיעור הזה. קסום ממש.
עברתי 10 בדים עד שהגעתי אל הבד המושלם בעיניי. בעצם, עד שעבר בראשי המשפט שכל-כך חיכיתי לו: ״זה זה הבד, הללויה!״. רציתי למצוא את התמהיל בין בד נוח בקיץ, כשחם נורא, ומחמם בחורף. איך מחליטים אם בד מתאים או לא? אני תופרת, לובשת ויוצאת לרוץ. נוח? עדיין אין החלטה, קודם צריך לכבס אותו ורק אז,
